אומרים לחיילים תודה

סרטון העדות הופק במסגרת מיזם 'מצייני הדרך' מטעם עמותת 'תודה לצה"ל' (toda2u.org) במטרה להוקיר את דור תש"ח, להנציח את הנופלים ולסייע בנחלת מורשת צה"ל. סרטוני העדות מוגשים לציבור כחוויית המפגש עם המייסדים והלוחמים ולא עוברים אימות או עיבוד בהתאם למחקר! צילם וערך: יקיר גרוסר, הפיק וראיין: אביב וישקובסקי. TIS (Thank Israeli Soldier) - Documenting IDF Heroes (Israeli soldiers and founders)

בזמן ההפוגה (סוף יוני 1948) הועברה חטיבת כרמלי לצפון הכנרת לפעילות בט"ש ולכוננות לקראת מצע ברוש. בזמן הזה הם ערכו בעיקר פטרולים, שמירות בבסיסים ותצפיות מהמשלטים. בעדותו, אמיר מספר על הפעילות שלו מול פרדס חורי (מצפון לגשר הפקק - בין קיבוץ חולתה לקיבוץ גדות). שם התיייצב כחטיבה סורית. לסורים היו טנקים ותותחים ולצה"ל היו רק 10 טנקים שהיו בדרום. הפיטרון היה 'נשק אנטי טנקי' בשם פיאט. דוד אמיר מונה להיות הפיאטיסט של המחלקה והוא היה אמור לעצור את החטיבה הסורית. דוד אמיר עלה עם 'ילדי טהרן' לארץ ישראל לאחר מסע תלאות של בריחה מפני מלטעות הנאצים האכזריים שכבשו את ביתו בפולין, מסע בו איבד את הוריו ומבני משפחתו. בארץ התיישב בשדה יעקב, עבר ולחם בטירת צבי, זייף את גילו כדי להתגייס לגדוד 21 בחטיבת כרמלי - במסגרתו לחם בגליל המערבי, בגליל המזרחי ובאצבע הגליל. בסוף מלחמת העצמאות הוא עבר לחיל האוויר כטכנאי מטוסים ומדריך וגם שם הפליא לעשות עד שהגיע להיות מנכ"ל מפעל מל"מ. סרטון העדות הופק במסגרת מיזם 'מצייני הדרך' מטעם עמותת 'תודה לצה"ל' (toda2u.org) במטרה להוקיר את דור תש"ח, להנציח את הנופלים ולסייע בהנחלת מורשת צה"ל. סרטוני העדות מוגשים לציבור כחוויית - מפגש עם המייסדים והלוחמים ולא עוברים אימות או עיבוד בהתאם למחקר! צילם וערך: יקיר גרוסר, הפיק וראיין: אביב וישקובסקי . TIS (Thank Israeli Soldier) - Documenting IDF Heroes (Israeli soldiers and founders) המוזיקה בסרטון הזה למידע נוסף האזנה ללא פרסומות עם YouTube Premium שיר שיר העמק אומן הפרברים אלבום החיטה צומחת שוב - 100 שנים לתנועה הקיבוצית ב-YouTube ברישיון של NMC United Entertainment ו-2 ארגוני זכויות של יוצרי מוזיקה

דויד פלץ בן נחום ויוספה. נולד ביום ג' באדר תש"ז (23.2.1947) בעיר ורוצלב אשר בפולין. בשנת 1957 עלתה המשפחה לארץ. למד בבית-הספר היסודי בקבוצת חניתה ולאחר-מכן סיים את לימודיו בנוה-צדק שבתל-אביב. ארבע שנים למד אחרי זה בבית-הספר התיכון העירוני א' בערב, ובמשך שעות-היום עבד במוסיאון של עירית תל-אביב. כשהגיע לגיל-הגיוס גויס לצה"ל ביולי 1965 ואת שירותו נתן בחיל-השריון. מלחמת ששת הימים פרצה והוא עוד בשירות- החובה. ביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), השתתף בקרב על מוצבי רפיח. באותו קרב כאשר נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה נפצעו חיילי-הצוות והטנק החל לבעור. אחרי שדויד מיהר וחילץ את התותחן הפצוע הניח אותו מאחורי מחסה, והוא חזר לטנק לחלץ את הטען-קשר, אך בשעת פעולה זו נפגע ונפל. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. לאחר נפלו הועלה לדרגת סגן. על גילוי אומץ-לב, רוח-התנדבות ודבקות במטרה צוין לשבח מטעם הרמטכ"ל. בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לסגן דויד פלץ ז"ל הומר לעיטור העוז. הוא היה בן יחיד למשפחתו והוריו נפטרו בינתיים.

צביקה בן יצחק וצפורה, נולד ביום ד' באייר ת"ש (12.5.1940) ברוסיה. תקופת היותו תינוק עברה עליו מתוך יסורים ותלאות ובשנות-השואה ניצל בנס כי בבוא הנאצים לא נתגלה מקום מחבואו שהיה במשפחה נוצרית. כאשר הגיע לגיל שש עלה לארץ כחניך "עליית הנוער" ונכנס לאחד ממוסדותיו. בכוחות עצמו החל לבנות את חייו לעתיד ואז הגיעה אליו הידיעה כי אישה קשישה מחפשת אותו. זו היתה אמו שניצלה גם היא בדרך נס מן השואה ולא מצאה שלווה בנפשה עד אשר מצאה את בנה - בישראל. ביולי 1958, כשהוא מלא אהבת-הארץ, גויס צביקה לנח"ל המוצנח, ושם, אחרי שחרורו מצה"ל בפברואר 1961, התגייס למשטרה ועבר ישר למשמר-הגבול. אחרי חיי-הרפתקאות קשים במשמר-הגבול עבר לכפר ורבורג, אשר את אחת מבנות המשפחות הוותיקות שבו לקח לו לאישה. שם הקים משק-פאר בעזרת אבי-משפחתה וצבי היה קשור אליו בכל נפשו - וכשם שהיה קשור למשקו כן היה מסור לאשתו ולבתו וידע אושר. מזמן לזמן היה יוצא למילואים. לפני מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל ונלחם במסירות ובאומץ-לב. רוח-ההתנדבות מילא את לבו והוא התנדב לצנחנים וחבריו-לנשק ומפקדיו ראו בו לוחם צנחן וידיד נאמן. אולם ביום השני לקרבותיה של המלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בעמדת פאג"י בירושלים הבירה. הניח אשה ובת; אשתו היתה בהריון וילדה בן שלושה שבועות אחרי נפלו הבן נקרא על שם אביו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. חבריו-לנשק הקימו מצבה לזכרו מול בניני פאג"י, הוא המקום שבו נפל (כיום רמת-אשכול).

צולם ביום ירושלים בהר הרצל לצד קברו בשנת 2024. מרואיינים אחותו וגיסו יוליאן ליטמן בן ליאופולד ופרומה. נולד ביום כ"ג בסיון תש"ד (14.6.1944) בעיר סיצ'בה שברומניה. את חינוכו העל-יסודי קיבל בעיר-מולדתו ולאחר-מכן למד שנתיים באוניברסיטה בעיר גלץ את מקצוע ההנדסה הכימית. במשך שתי שנים אלו שירת בצבא הרומני בזמן חופשת-הלימודים. בשנת 1964 עלה לארץ והצטרף לקיבוץ נען. מאיר היה ספורטאי בלב ובנפש והצטיין במשחק הכדורעף ואף השתתף במסעות נבחרת ישראל ליוון ותורכיה. כן זכה להשתתף במשחקי ה"מכביה" האחרונה. לאחר-מכן החל ללמוד במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט. לאחר שסיים את לימודיו שם החל בעבודתו כמורה להתעמלות וכמדריך ספורט בנען. מאיר אהב מאד את חיי-הקיבוץ וחלומו היה להביא לשם את משפחתו. אמו של מאיר שכלה כבר בת במלחמת העולם השניה ובנס נשארה היא בחיים; אביו של מאיר נפצע קשה במלחמת-העולם השנייה - ולפני שגויס לצה"ל אמר לאמו: "אתם עברתם כל כך הרבה סבל בחיים; עכשיו אני רוצה להילחם למען שלום ביתכם וארצנו". בנובמבר 1966 גויס והוצב לחטיבת "גולני" למשך שלושה חדשים בלבד. לאחר-מכן שוחרר מן הצבא. אך בהגיע ימי-הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים לא קיבל מאיר את צו הגיוס למילואים ואז אמר: "זה לא בסדר. עד שלא יגייסו אותי אין מלחמה". וכעבור כמה ימים נקרא לדגל ואז נפרד מחבריו במכתב שנסתיים: "הנני הולך ולא אחזור לעולם". כי משהו קינן בלבו... אז בא להיפרד מהוריו, אשר להם היה מסור מאד ואהבם. אהבה זו הראה גם לכל הבריות, כפי שתעיד נכונותו לבוא לעזרת הזולת. בפרוץ מלחמת ששת הימים נלחם באבו-טור שבירושלים ובקרב זה נפל; זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים

צולם ביום הזיכרון תשפ"ה 2025 בהר הרצל להוקרת ולהנצחת חללי מערכות ישראל במסגרת מיזם מצייני הדרך מבית עמותת תודה לצה"ל. ראיין: אביב וישקובסקי צילם וערך: יקיר גרוסר